17. לא דובים ולא סולר

קונסטנצה: אמרתי לך אין פה שום דבר. ימין ושמאל, רק חול וחולירע.
ויקטור: אה.. בחייך סרג’יו. לא דובים ולא סולר. מקסימום חולר
קונסטנצה: בחיי ויקטור, מה אני אגיד לך, 25 אלף לירות אני שילמתי בשביל החנטריש הזה.
ויקטור: 25 אלף?
קונסטנצה: בחיי
ויקטור: שגעון. לא הייתי שם פה לירה אחת.
קונסטנצה: יאלה, בוא נלך.

ויקטור: אלף לירות אתה מעביר לי את השטח?
קונסטנצה: מה אלף. בשביל מה אתה צריך חול?
ויקטור: יש לי חבר בשווצריה, יש לו בית חרושת לשעוני חול, נעשה לו מתנה קטנה
קונסטנצה: מה יש לך, יש לך מסביב חול בחינם
ויקטור: סרג’יו זה חול מתאים בשבילו בדיוק. זה חול מעורר כזה. חול… חול מדוייק.
קונסטנצה: אני לא יודע.
ויקטור: 20 אלף לירות. נסגור את החוב?

קונסטנצה: 20.. אתה משוגע ויקטור? מה אתה לא חבל לך על החוב? מה אתה קטפת ת’כסף בעצים?
ויקטור: אני יודע… 1500. אפשר לקחת את זה?
קונסטנצה: אתה רוצה לשלם 20 אלף שיהיה 20 אלף. מה אני אגיד לך.
ויקטור: יש לך איזה פתק העברת דיונה?
קונסטנצה: כן, יש, במקרה יש עלי פה את החוזה, רק רגע, אני אראה את זה ככה
ויקטור: יש לך עט?
קונסטנצה: במקרה יש עלי גם עט… אה… משפחת החתן…
ויקטור: איפה חותמים
קונסטנצה: לא לא. זה צד א’. זה צד ב’
ויקטור: נו סרג’יו תעשה לי טובה.
קונסטנצה: זה צד א’. זה צד ב’ איזה צד אתה רוצה להיות?
ויקטור: צד א’.
קונסטנצה: צד א’. אז בוא פה. בוא פה. תעמוד פה, כן.