מלחמת העולמות

מלחמת העולמות הוא רומן בדיוני שחיבר הסופר האנגלי ה. ג'. וולס ושראה אור בשנת 1898. זהו רומן העוסק בפלישה של אנשי המאדים לכדור הארץ. הדובר בספר מתאר התרחשויות שקרו שש שנים קודם להווה הסיפורי. אף אחד לא היה מאמין, שבשנים האחרונות של המאה ה-19, אירועי האנושות נצפו מעולמות החלל האינסופיים. אף אחד לא חלם שאנחנו נחקרנו כמו מישהו שחוקר תחת מיקרוסקופ יצור שמתרבה בטיפת מים. כמה אנשים שקלו את האפשרות […]

הכתב (כמספר הסיפור): אף אחד לא היה מאמין, שבשנים האחרונות של המאה ה-19, אירועי האנושות נצפו מעולמות החלל האינסופיים. אף אחד לא חלם שאנחנו נחקרנו כמו מישהו שחוקר תחת מיקרוסקופ יצור שמתרבה בטיפת מים. כמה אנשים שקלו את האפשרות של חיים בכוכבים אחרים ובכל זאת, ברחבי מפרץ החלל, מוחות נעלים לאין נקוב מאיתנו הביטו על כדור הארץ בעיניים קנאיות, ולאט ובזהירות הם רקמו את מזימותיהם נגדנו.  https://www.youtube.com/watch?v=Poii8JAbtng בחצות, ב-12 באוגוסט, […]

  הכתב (כמספר הסיפור): ביום למחרת התאסף קהל של אנשים במקום נפילת הטיל, מהופנטים מפתיחתו של הצילינדר. לפתע, המכסה נפל!  שתי עיניים זוהרות דמויות דיסק הופיעו מעל שולי הטיל. גוש ענק, עגול, גדול יותר מדוב, עלה באיטיות, מנצנץ כמו עור רטוב. הפה חסר השפתיים שלו רעד ורייר, וזרועות נחשיות התפתלו בזמן שגופו המגושם התרומם בהלומות. כמה גברים צעירים התקרבו בחשש לעבר הבור. רובה ארוך התרומם, ואז קרן חום בלתי נראית […]

הכתב (כמספר הסיפור): רעש הדפיקות מהבור ופעימות הרובים התחזקו. הפחד שלי התגבר לרעש שמישהו מתגנב לביתי. ואז ראיתי אותו - חייל צעיר, מעורער ומלוכלך מדם ועפר.  החייל: יש פה מישהו? הכתב: תיכנס. הנה - תשתה את זה.  החייל: תודה לך. הכתב: מה קרה?  החייל: הם כיסחו אותנו. מאות מתים, אולי אפילו אלפים.  הכתב: קרן החום? החייל: החייזרים! הם היו בתוך מכונות המלחמה שהם הכינו - יצורים מסיביים מתכתיים על רגליים! […]

הכתב (כמספר הסיפור): במשך שלושה ימים נאבקתי בדרכים עמוסות בפליטים חסרי בית עם נטל הקופסאות והצרורות המכילים את דברי הערך שלהם. כל מה שהיה יקר ערך עבורי היה בלונדון, אבל עד שהגעתי לבית הלבנים האדומות הקטן שלהם, קארי ואביה כבר לא היו.  השמש הקיצית שוקעת בזמן שהשנה חולפת וימים אפלים מתקרבים רוחות החורף יהיו קרות יותר עכשיו כשאינך כאן אני צופה בציפורים עפות דרומה לרוחב השמיים הסתוויים ואחד אחרי השני […]

הכתב (כמספר הסיפור): ספינת הקיטור החלה לנוע הרחק באיטיות - אבל באופק הופיעה צורתה של מכונת מלחמה. עוד אחת הופיעה, ועוד אחת, חולפות על פני עצים וגבעות, צוללות הרחק אל הים וחוסמות את היציאה של ספינת הקיטור.  ביניהם עמדה אוניית השריון השקטה והאפורה ״ילד הרעם״. לאט היא זזה לכיוון היבשה; ואז, בשאגה מחרישת אוזניים ובמתז מים גדול, היא הסתובבה סביב עצמה ושטה במהירות שיא אל עבר החייזרים הממתינים.  קול האנושות:  […]

הכתב (כמספר הסיפור): ביום למחרת השחר היה אדום בוהק כאש, והתהלכתי בדרך המוזרה והמגושמת של כוכב אחר - מכיוון שהצמחייה שמקנה למאדים את המראה האדום נטעה שורש בכדור הארץ. כמו שהאדם נכנע לחייזרים, ככה האדמה שלנו נכנעה לעשב האדום. בכל מקום שבו זרמו מים, העשב האדום צמח ונצמד בזלילה מפחידה, העשב כרך את עצמו במים ועצר את תנועתו; ואז החל להתגנב כמו חיה אדומה על פני האדמה, מכסה כל שדה, […]

הכתב (כמספר הסיפור): לפתע הבחנתי בגופה של כומר, שוכבת בתוך הריסות חצר כנסייה. הרגשתי שאני לא מסוגל להשאיר אותו לרחמי העשב האדום והחלטתי לקבור אותו בצורה מכובדת.  בת׳: נתנאל! נתנאל!  הכתב (כמספר הסיפור):  עיניו של הכומר נפתחו. הוא בחיים!  בת׳:  נתנאל! ראיתי את הכנסייה עולה בלהבות! אתה בסדר?  כומר: אל תגעי בי!  בת׳: אבל זאת אני - בת׳. אשתך.  כומר: לא. את אחת מהם. שד!  בת' (לכתב): הוא הוזה!  כומר: שקרים! ראיתי את את סימן השטן. […]

הכתב (כמספר הסיפור): זחלתי לחריץ החלון החסום והצצתי דרך העשב. החייזרים, וכל המכונות שלהם, נעלמו! רועד, חפרתי את דרכי החוצה וטיפסתי לפסגת הרכס: אין חייזר באופק! היום נראה בהיר ובוהק אחרי המאסר שלי והשמיים כחולים זוהרים. עשבים אדומים כיסו כל פיסת אדמה אבל משב רוח עדין הניע אותם, והו, המתיקות שבאוויר.  שוב הייתי בדרכי ללונדון דרך עיירות וכפרים שהיו הריסות שחורות, שקטות לחלוטין, שוממות, נטושות. האימפריה האנושית חלפה, נלקחה במהירות […]