פרק 5 – ילד הרעם

הכתב (כמספר הסיפור):

ספינת הקיטור החלה לנוע הרחק באיטיות – אבל באופק הופיעה צורתה של מכונת מלחמה. עוד אחת הופיעה, ועוד אחת, חולפות על פני עצים וגבעות, צוללות הרחק אל הים וחוסמות את היציאה של ספינת הקיטור.  ביניהם עמדה אוניית השריון השקטה והאפורה ״ילד הרעם״. לאט היא זזה לכיוון היבשה; ואז, בשאגה מחרישת אוזניים ובמתז מים גדול, היא הסתובבה סביב עצמה ושטה במהירות שיא אל עבר החייזרים הממתינים. 

קול האנושות: 

היו אוניות בצורות וגדלים
מפוזרות לאורך המזח
וחשבתי ששמעתי אותה קוראת
בזמן שהספינה התרחקה

הפולשים בטח ראו אותן
בזמן שהם ניצבים כחיילים מעבר לים
עומדת איתנה ביניהם
שם עומדת ״ילד הרעם״.

הם זזו במהירות במים
תותחים יורים בלהט בזמן שהיא התקרבה
היא הביאה ענק מלחמה אימתני ממתכת
להתרסקות בלשונות אש

בתחושת ניצחון באוויר
במחשבה שהמזל העיר פנים
אנשים התחילו להריע:
״יאללה ילד רעם!״
״יאללה ילד רעם!״ 

הכתב (כמספר הסיפור):

החייזרים שחררו את העשן השחור שלהם, אבל האונייה המשיכה במהירות, מפילה את אחת ממכונות המלחמה. מייד הרימו האחרים את קרני החום והמחסן את ליבה האמיץ של ״ילד הרעם״. 

קול האנושות: 

חבלים נקרעו ובולי עץ התנפצו
קרני החום הבוהקות חוררו את הסיפון
מטלטלות את התקווה לגאולתנו
בזמן שצפינו באונייה הטרופה שוקעת

עם עשן הקרב שהתפזר
מעל גלים שהוכתמו כקברים
לאט היא נעלמת
להתראות, ״ילד הרעם״!
להתראות, ״ילד הרעם״!
להתראות, ״ילד הרעם״!

הכתב (כמספר הסיפור):

כשהעשן התפזר, אוניית הקיטור הקטנה הגיעה לאופק המעורפל, וקארי הייתה בטוחה. אבל ״ילד הרעם״ נעלמה ולקחה איתה את תקוות הניצחון האחרונה של האנושות. השמיים האפורים דלקו בהבזקים ירוקים, צילינדר אחרי צילינדר, ואף אחד ושום דבר לא נשאר להילחם בהם. כדור הארץ שייך לחייזרים. 

חייזרים: אולה!