13. אוהל באויר

13. אוהל באויר

(בונדי המח”ט מגיע במסוק)
(בונדי המח”ט מתקרב לאוהל של שמגר ורואה אותו רוקד עם יעלי)

שמגר: בולה בולה! איפה את…. בולה? איפה את…. בוללה… נמר שלי…. אההההההה….. אה הו.. אה הו… אהההה!!!

בונדי: סרן שמגר? האם אתה זוכר אותי? אני המח”ט שלך, בונדי
שמגר: בונדי זה לא מה שאתה חושב….
בונדי: לא, אין צורך להתנצל, אני מבין, החום, המדבר, המתח… המלחמות…. בוא,
שמגר: בונדי בונדי, לא בונדי, רגע אחד, לא, תן לי להסביר….
בונדי: בוא, בוא, בוא,
שמגר: זה בולה בולה , היא באה
בונדי: בולה בולה, כן, אני יודע
שמגר: היא לימדה אותי את כל הריקודים האפריקאיים, כמו הכושים
בונדי: קחו אותו, קחו אותו בעדינות למסוק
שמגר: ג’ינג’י תגיד לו… זה בולה בולה, זה בולה בולה, אני לא….

ג’ינג’י: המפקד אני חושב שזה מקרה חריף מאוד של סכיזופרחה
בונדי: אני חושב שנשאיר את זאת לרופאים. בינתיים כנס ליחידה.
ג’ינג’י: כן… צ’ורקה! צ’ורקה!

(חרמונה, פקידת המח”ט והחיילים באוהל)
חרמונה: אז איך הבלונים וסרמן? מתי תהיה בעיר?
וסרמן: אם אני אהיה עוד קצת בשמש אני אהיה יותר בהיר.
חיליק: טוב וסרמן… טוב….
ג’ינג’י: חיליק! וסרמן…
חרמונה: אתם הולכים? אז להתראות…
חיליק: את עוד פה?
חרמונה: אנ’לא יודעת, אולי אחזור יום אחד חזרה, אין לי מושג.
ג’חנון: חרמונה, את יכולה לסדר לי פגישה עם המח”ט? יש לי איזה עניין לסדר איתו בסדר?
חרמונה: מה הבעיות?
ג’חנון: אני צריך לסדר איתו משהו.
חרמונה: רגע אחד, חכה רגע בוא הנה לאן אתה הולך. מה קרה… מה הבעיות שלך
ג’חנון: לא תראי, אני פה כבר שלושה שבועות, ולא יצאתי לחופשה , ווסרמן יצא ל-24 רגילה וחיליק יצא 36 ו…
חרמונה: אני מבינה.. ז’תומרת… אתה נורא עצבני, תרגע,

ג’חנון: לא…
חרמונה: אין בעיות, ז’תומרת… נסדר לך את כל… הפגישה הזאת
ג’חנון: את יכולה לסדר לי?
חרמונה: אפשר לסדר ראיון
ג’חנון: זהו זה מה שאני רציתי לדבר איתו על כל הבעיות כי יש פה המון בעיות עם יוסיפון גם במטבח…
חרמונה: אין בעיות, חיליק, הכל יהיה בסדר
ג’חנון: קוראים לי ג’חנון
חרמונה: ג’חנון…
ג’חנון: כן….
חרמונה: אתה יודע שאתה יפה? ג’חנון…
ג’חנון: מי?…

ג’ינג’י: הקשב! הקשב צורקה!
בונדי: אני לא רוצה להרחיב את הדיבור על מה שקרה למפקד שלכם
יוסיפון: אז אל תרחיב…

בונדי: ואני בטוח שכולנו מאחלים לו רפואה שלמה. בינתיים צריך להמשיך. מוקד..
ג’ינג’י: כן המפקד
בונדי: אתה תנהל את העסק עד שנשלח קצין
ג’ינג’י: אין בעיות.

בונדי: יש בעיות.
ויקטור: שעה. שעה שאני מחפש את הניאגרה פה. יינעל….
ג’ינג’י: מר חסון, ביקשתי ממך להישאר בתצפית, נכון?
ויקטור: הייתי בתצפית, הסתכלתי במשקפת, לא ראיתי שום דבר, הלכתי לנוחיות, הצבא צועד על קיבתו, לא?
בונדי: מי זה…

ג’ינג’י: טוראי חסון המפקד.
ויקטור: אהלן…
בונדי: טוראי חסון?
ויקטור: כן מה עניינים
בונדי: מה התפקיד שלך ביחידה?
ויקטור: אני מומלץ לסמל.
בונדי: לסמל המפקד.
ויקטור: לא… אתה המפקד. אני מומלץ.

בונדי: טוב טוב. מה אתה עושה בתור סמל
ויקטור: תן דוגמה.
בונדי: טוב.. מה אתה עושה אם המיצרים מתקדמים אל עבר המוצב?
ויקטור: מה שעשינו ב-56
בונדי: מה עשיתם ב-56?
ויקטור: מה שעשינו ב-48.. אין יותר טוב מזה, בטח.
בונדי: ומה עשיתם ב-48?
ויקטור: 30 שנה, לך תזכור…. אני יודע….

ג’ינג’י: המפקד אני חושב שיש לנו פה פער סעד ומצוקה ואיכות חיים . הייתי מציע שנניח לו כי כל השאר בסדר גמור
בונדי: כן?
ג’ינג’י: כן
בונדי: ומי הליצן הזה?
קונסטנצה: בסמה מוצ’ו…..
ג’ינג’י: המפקד, סרג’יו קונסטנצה . קשר היחידה.
קונסטנצה: סרג’יו קונסטנצה לשרותך המפקד.
ג’ינג’י: תצדיע סרג’יו.

קונסטנצה: כן המפקד.
ויקטור: אל תאמין לו.
קונסטנצה: שתוק ויקטור.
בונדי: תגיד לי.
קונסטנצה: כן המפקד.
בונדי: המצרים מתקרבים אל המוצב. איזה הודעה אתה מעביר בקשר?
קונסטנצה: בקשר למה?
בונדי: בקשר להתקרבות.
קונסטנצה: של מי?
בונדי: של המצרים!
קונסטנצה: המצרים?
בונדי: כן, המצרים.
קונסטנצה: אני לא מבין איזה אינטרס יש להם לבוא פה בחום הזה.
בונדי: בוא נניח. בוא נניח שהם באים.
קונסטנצה: אה נניח, אז בוא נניח שאני העברתי את ההודעה בקשר. הא? מה דעתך המפקד. סיגריה המפקד?

בונדי: עזוב ת’סיגריה. זרוק רימון. תפעיל רימון דגנרט !
קונסטנצה: על מי?
בונדי: זרוק אותו! על המצרים!
קונסטנצה: על המצרים…. תחי מדינת ישראל! כל הכבוד לצה”ל ! תחזקנה ידנו…. כל אחינו המחוננים ….

ויקטור: קום קום יה אהבל. תראה איך זורקים רימון. תראה טוב. קודם כל אתה מוציא את הניצרה. לגמרי. בכוח, אתה משתמש בכוח. מוציא את הנצרה, עכשיו אתה לוקח… כמה סופרים?
בונדי: שלוש שניות, מהר!
ויקטור: ב-48 ספרו יותר.
בונדי: זרוק!
ויקטור: איפה אתם כולכם… (זורק את הרימון)

בונדי: הברדק הזה לא יכול להימשך יותר.
ג’ינג’י: כן המפקד.

ג’חנון: את שומעת… אני שלושה שבועות כבר פה , חיליק יצא ל-24 רגילה, וצ’ורקה יצא ל-36 ואני כבר פה… מממש…
(חרמונה וג’חנון מתנשקים באוהל)
(וסרמן וחיליק קושרים את האוהל שבו יושבת חרמונה עם ג’חנון למסוק)

וסרמן (מדבר עם הטייס במסוק): אה? מלמיליאן חזק הא?
(הטייס במסוק): מלמיליאן? טסתי מעל המשחק בבאר שבע בשבת, איזה הצגה.. איזה הצגה של כדורגל.
בונדי: ביטול חופשות מיידי.
ג’ינג’י: מתי המפקד.
בונדי: החל ממחר בערב – מסע אלונקות
ג’ינג’י: ודאי.
בונדי: בעוד שבוע – אתה מקבל שטח שבע לירי
שמגר: בונדי בונדי.. למה אתם עושים לי את זה.. בונדי.. אתה הרי מכיר אותו שנים, אני לא כזה…
בונדי: תירגע, תירגע שמגר. שום דבר לא קרה. בברדק כזה כל מפקד בעולם היה יוצא מדעתו. איפה חרמונה?
חיליק: היא עושה עידכון פרטים, היא תחזור עם רכב אספקה.
בונדי: אוקיי.

(המסוק ממריא ולוקח איתו את האוהל)

ג’ינג’י: חיליק אתה עוד תזכור את זה חיליק. אתה עוד תשלם על זה ביוקר. בתור התחלה אתה ווסרמן מקימים מיד את האוהל. פעל !
ג’חנון: ג’ינג’י תאמין לי, אני נשבע לך. נשבע לך. זה לא אני, זה החבר’ה שהרימו את האוהל. תאמין לי ג’ינג’י, אני נשבע לך.
ג’ינג’י: ג’חנון, קודם כל תוסיף לך 4 שעות בתצפית.
ג’חנון: אבל….
ג’ינג’י: עכשיו… השבת, הרגילה,
ג’חנון: ג’ינג’י…
ג’ינג’י: והשנתית.
ג’חנון: ג’ינג’י…
ג’ינג’י: לשכוח !
ג’חנון: ג’ינג’י אבל תא…
ג’ינג’י: לך מכאן!
חרמונה: ג’ינג’י אני רוצה לדבר איתך משהו. תשמע. רוצה להגיד לך שכל העניין הזה היה שהחבר’ה הם הרימו את האוהל.
ג’ינג’י: עופי…
חרמונה: אני לא עשיתי שום דבר…
ג’ינג’י: עופי… עופי…
חרמונה: תשמע…
ג’ינג’י: עופי… עופי…
חרמונה: תשמע… בסדר…