פרק 2 – הורסל קומון וקרן החום

הכתב (כמספר הסיפור):

ביום למחרת התאסף קהל של אנשים במקום נפילת הטיל, מהופנטים מפתיחתו של הצילינדר. לפתע, המכסה נפל! 

שתי עיניים זוהרות דמויות דיסק הופיעו מעל שולי הטיל. גוש ענק, עגול, גדול יותר מדוב, עלה באיטיות, מנצנץ כמו עור רטוב. הפה חסר השפתיים שלו רעד ורייר, וזרועות נחשיות התפתלו בזמן שגופו המגושם התרומם בהלומות.

כמה גברים צעירים התקרבו בחשש לעבר הבור. רובה ארוך התרומם, ואז קרן חום בלתי נראית דילגה מאדם לאדם והיה אור מסנוור, בזמן שכל אחד מהם התלקח באופן מיידי. כל עץ ושיח הפכו ללהבות כשבאו במגע עם קרן החום הפראית והחוצנית הזאת. אנשים נאבקו לברוח מהמקום, אני רצתי איתם. הרגשתי שמשחקים בי, כבר חשבתי שניצלתי וכעת עדיין הרגשתי שהמוות המסתורי הזה עלול להשיג אותי ולהכות בי. לבסוף הגעתי למייבורי הייל ובקרירות העמומה של ביתי הספקתי לכתוב ידיעה לעיתון שלי לפני ששקעתי בשינה רדופה וחסרת מנוחה.

התעוררתי למשמע רעש דפיקות זרות מהבור, ומיהרתי לתחנת הרכבת לקנות את העיתון. מסביבי שגרת החיים הרגילה – עבודה, אכילה, שינה – המשיכה בשלווה כמו שהייתה אינספור שנים. בהורסל קומון החייזרים המשיכו ברעש הדפיקות, בחוסר מנוחה, בעבודה על מכונות המלחמה שהם הרכיבו. מפעם לפעם אור, כמו זרקור חיפוש של ספינת מלחמה, סרק את הקומון – וקרן החום הייתה מוכנה בעקבותיו. אחר הצהריים פלוגת חיילים הגיעה ונפרסה לאורך הקומון כדי ליצור שורה. באותו ערב הייתה התרסקות אלימה והבנתי באימה שביתי היה כעת בטווח קרן החום של החייזרים. בזריחה – כוכב נופל עם שובל של ערפל ירוק נחת בהבזק כמו ברק. זה היה הצילינדר השני.