פרק 7 – נפש האדם
הכתב (כמספר הסיפור): לפתע הבחנתי בגופה של כומר, שוכבת בתוך הריסות חצר כנסייה. הרגשתי שאני לא מסוגל להשאיר אותו לרחמי העשב האדום והחלטתי לקבור אותו בצורה מכובדת. בת׳: נתנאל! נתנאל! הכתב (כמספר הסיפור): עיניו של הכומר נפתחו. הוא בחיים! בת׳: נתנאל! ראיתי את הכנסייה עולה בלהבות! אתה בסדר? כומר: אל תגעי בי! בת׳: אבל זאת אני - בת׳. אשתך. כומר: לא. את אחת מהם. שד! בת' (לכתב): הוא הוזה! כומר: שקרים! ראיתי את את סימן השטן. […]











